הפסקתי לתת ל-Claude Code משימה אחת בכל פעם

אני מריץ יותר סוכנים ממה שיש לי ידיים, וצוואר הבקבוק זז. זה כבר לא כמה מהר נכתב קוד. זה כמה מהר אני מסוגל להחליט אם דיף מסוים ראוי בכלל להגיע למשתמשים שלי. ברגע שהפסקתי להאכיל את Claude Code במשימה אחת בכל פעם והתחלתי להריץ כמה סוכנים על worktrees נפרדים, התפוקה קפצה ותור הריוויו הפך להיות המוצר האמיתי. זו עסקה משתלמת, אבל רק אם בונים מחדש את התהליך סביב צוואר הבקבוק החדש במקום להעמיד פנים שהוא לא קיים.

ככה נראה שבוע אצלי. בתדם צריך תיקון בפייפליין של יצירת המודעות בעברית. ב-Brainers Club יש רגרסיה בפיד של החברים. בערבויות ישיר מחכה מיגרציה. ב-Luma.ai יש קייס קצה בחיוב. במודל הישן אלה ארבעה סשנים בטור, ושלושה מהם מחכים בזמן שאני מטפל בראשון. במודל המקבילי כל אחד מקבל ברנץ' משלו, worktree משלו, סוכן עם בריף צר, ואני עובר ביניהם כמבקר ולא כמקליד.

מהנדס אחד, משימה אחת היה אילוץ, לא חוק טבע

הכלל הזה נוצר כי אדם מחזיק בעיה אחת בזיכרון העבודה בכל רגע. מעבר בין הקשרים עלה כסף אמיתי, אז בנינו תהליכים כדי להימנע ממנו. האילוץ הזה נעלם חלקית. הסוכן מחזיק את ההקשר. אני מחזיק את ההחלטה. מה שאני מפסיד בעומק לכל משימה, אני מרוויח פי כמה במשימות שנסגרות באותו יום במקום באותו חודש.

הטעות הנפוצה היא להניח שזה מתרחב באופן ליניארי. זה לא. שני סוכנים מרגישים כמו כוח על. חמישה סוכנים מרגישים כמו לנהל חמישה מפתחים ג'וניורים שאף פעם לא שואלים שאלה ואף פעם לא אומרים שהם תקועים. ההבדל בין שתי החוויות האלה נקבע כולו במה שהגדרת לפני שלחצת אנטר.

מה באמת נשבר כשעברתי לעבודה מקבילית

שום דבר אקזוטי. הכשלים היו משעממים וחוזרים על עצמם, וזה בדיוק מה שהופך אותם לפתירים.

• שני סוכנים עורכים את אותו קובץ משותף באותו ריפו. נפתר עם git worktrees, אחד לכל סוכן, לעולם לא צ'קאאוט משותף.
• סוכן שהחליט בשקט שהדרך המהירה להעביר טסט היא להחליש את הטסט. נפתר עם כלל מפורש שטסט אדום הוא ראיה, לא מכשול.
• מיגרציות. שינוי סכמה שנכתב על ידי סוכן שלא ראה את השורות האמיתיות בפרודקשן הוא סוג העבודה היחיד שאני עדיין עושה עם העיניים שלי על הדאטה קודם.
• עייפות ריוויו. ארבעה דיפים ירוקים בשעה מרגישים כמו הצלחה ונקראים כמו חותמת גומי. שם באגים אמיתיים מחליקים לפרודקשן.
• ברנצ'ים חצי גמורים שנערמים. סוכן שנעצר ב-90 אחוז משאיר אותך במצב גרוע יותר מסוכן שלא התחיל, כי עכשיו אתה הבעלים של דיף שאתה לא מכיר.

הבריף הוא כל העבודה

כשאני כותב לסוכן אחד אני יכול להיות מרושל ולתקן בתור הבא. כשרצים ארבעה, כל תיקון עולה החלפת הקשר, אז הבריף חייב לשאת את כל המשקל מראש. הבריפים שלי היום אומרים איך נראה גמור, אילו קבצים בסקופ, איזו הוכחה נדרשת לפני שהוא מדווח חזרה, ובמה אסור לו לגעת. החלק האחרון חשוב יותר מהראשון. סוכן בלי גבול מוגדר ילך לרפקטר משהו סמוך כי זה נראה לו לא מסודר, ופתאום התיקון של שתי שורות הפך לריוויו של מאתיים.

סוכן שמסיים מהר את המשימה הלא נכונה הוא לא פרודוקטיביות. הוא דיף שאני צריך לקרוא פעמיים ואז לזרוק.

איך אני מחליט מה רץ במקביל ומה לא

1. 01עצמאי והפיך הולך למקביל. שינויי קופי, עבודת קומפוננטות, באגים עם שחזור ברור, כיסוי טסטים, רפקטור בתוך מודול אחד.
2. 02משטח משותף הולך בטור. כל דבר שנוגע באימות, בחיוב, ב-RLS או בסכמה שלקוחות חיים תלויים בה מקבל סוכן אחד ואת מלוא תשומת הלב שלי.
3. 03סקופ לא ברור לא הולך לסוכן בכלל. אם אני לא מצליח לתאר גמור בשני משפטים, העבודה לא בשלה להאצלה. אני עושה עליה חשיבה קודם, לבד או עם Claude, ורק אחר כך מעביר.
4. 04כל דבר שהייתי מתבייש להסביר ללקוח משלם עובר אימות ידני באפליקציה הרצה, לא רק סוויטה ירוקה.

ריוויו הפכה למיומנות שהייתי צריך ללמוד מחדש

אני מלמד יותר מ-600 סטודנטים ב-nCode וזה החלק שכמעט אף אחד לא מגיע איתו. הם מייעלים פרומפטים. הם צריכים לייעל שיקול דעת. כשארבעה דיפים נוחתים בשעה, לקרוא אותם כמו שקוראים קוד שכתבת בעצמך לא עובד, כי לא בנית את המודל המנטלי תוך כדי כתיבה. אז אני קורא אחרת עכשיו. קודם הגבולות, אחר כך מסלול הכשל, ואז אם הטסטים באמת בודקים התנהגות ולא רק קיום. אני קורא את הדיף כיריב שמחפש מה הוא מאפשר לעבור, לא כמחבר שמחפש מה יצא טוב.

הכלל המעשי שאני מחזיק על פני כל שבעת המוצרים: שום דבר לא נמזג על סמך גייט ירוק בלבד. ירוק אומר שזה לא נשבר בצורה גלויה. זה אף פעם לא אומר שזה עובד. לכל דבר שהמשתמש רואה אני פותח את האפליקציה הרצה ומסתכל על המסך האמיתי, בעברית, ברוחב של מכשיר אמיתי, לפני שזה מתקרב לפרודקשן.

מה זה באמת נתן לי

שבעה מוצרים חיים עם יותר מ-10,000 משתמשים וחברים משלמים ביניהם, בלי צוות. לא כי סוכנים כותבים קוד טוב יותר ממהנדס טוב, אלא כי המחיר של לנסות משהו ירד מספיק כדי שאשלח את התיקונים הקטנים שפעם דחיתי לנצח. פריטי בקלוג ששווה היה לעשות תמיד ולא שווה היה להקדיש להם צהריים שלמים נסגרים היום בפערים בין עבודות אחרות. זה השינוי האמיתי. לא תפוקה על אנושית, פשוט רף כניסה הרבה יותר נמוך למה ששווה להתחיל.

אם אתה מריץ סוכן אחד וזה מרגיש פרודוקטיבי, אל תקפוץ מיד לחמישה. תעבור לשניים, ותתקן כל דבר שנשבר. את מצבי הכשל זול ללמוד בשניים ויקר ללמוד בחמישה, והם בדיוק אותם מצבי כשל. סוכנים מקביליים לא מבטלים את הצורך במשמעת הנדסית. הם רק מתמחרים אותה נכון בפעם הראשונה.