ה-AI כותב את הקוד, ההוכחה היא העבודה שלי

היום ה-AI כותב כמעט את כל הקוד שלי, בכל המוצרים שאני מריץ, וזה לא הפך אותי למפתח מהיר יותר. זה הפך אותי לבודק במשרה מלאה. העבודה שקובעת אם משהו עולה לאוויר עברה מלכתוב את הקוד להוכיח שהקוד עושה בדיוק את מה שאמרתי שהוא עושה. זה השינוי האמיתי בפיתוח AI-native, וזה בדיוק החלק שלא נכנס לסרטוני הדמו.

לייצר קוד נהיה זול. לסמוך עליו לא

לפני שנה החלק היקר ביום שלי היה לכתוב את המימוש. היום אני מתאר פיצ׳ר, נותן ל-Claude Code לבנות אותו מקצה לקצה, ויש לי תוכנה עובדת מול העיניים לפני שסיימתי את הקפה. מה שלא נהיה זול זו השאלה שבאמת חשובה: האם זה נכון גם במסלולים שלא חשבתי עליהם. ב-Brainers Club יש יותר מ-10,000 חברים. ל-Luma.ai יש יותר מ-10,000 מנויים. באג בחיוב שנראה תקין בדיף ונשבר בפרודקשן לא עולה לי רולבק, הוא עולה לי שבוע של תמיכה ואמון שאי אפשר לקנות בחזרה.

אז הזזתי את המאמץ. אני משקיע פחות זמן בלהחליט איך בונים משהו והרבה יותר זמן בלהחליט מה יוכיח שזה עובד. אם אני לא מסוגל לנסח את ההוכחה, אני לא נותן לאייג׳נט להתחיל. האילוץ הבודד הזה מסנן יותר פיצ׳רים גרועים מכל קוד ריוויו שעשיתי בחיים.

מה אני בודק לפני ששורה אחת מגיעה לפרודקשן

1. 01את המצב הסופי בדפדפן, לא ריצת טסטים ירוקה. אני פותח את המסך האמיתי, בתפקיד משתמש אמיתי, ועושה את מה שלקוח היה עושה.
2. 02את הדאטה, לא את הפיקסצ׳ר. לפני כל מיגרציה או טרנספורמציה אני קורא את השורות האמיתיות שנוגעות בזה ומחשב את הדלתא שאני מצפה לראות. טסט ירוק על דאטה מזויפת לא מוכיח כלום על טבלה חיה.
3. 03את מסלול הכשל. כרטיס שפג, מצב ריק, אין הרשאה, טננט לא נכון. אייג׳נטים כותבים את המסלול המאושר יפה ומדלגים על השאר אם לא ביקשת.
4. 04את העברית. כל מה שאני מוציא הוא RTL קודם, ולייאאוט שנראה מושלם באנגלית מתפרק בשקט ברגע שכיוון הטקסט מתהפך.
5. 05את הדיף כמו ריוויוער, פעם אחת, אחרי שהגייט ירוק. לא כדי למצוא בעיות תחביר, אלא כדי לתפוס סקופ שהאייג׳נט הרחיב בלי להגיד לי.

שום דבר מזה לא זוהר. כל זה הסיבה שאני מסוגל להריץ כמה פלטפורמות חיות לבד. המוצרים לא נשארים באוויר כי הקוד גאוני, הם נשארים באוויר כי שום דבר לא נכנס בלי קבלה.

הפסקתי לקרוא דיפים שורה שורה

זה ההרגל שהכי קשה למפתחים לוותר עליו, וזה בדיוק מה שתוקע להם את התפוקה. כשאייג׳נט מוציא 400 שורות בארבע דקות, לקרוא כל שורה זו לא יסודיות אלא הצגה. בשורה 150 אתה כבר מרפרף, ועדיין מרגיש אחראי. קריאה של התנהגות מתרחבת יפה, קריאה של תווים לא.

ב-Tadam, סטודיו הקריאייטיב שלנו למודעות בעברית, המקום המסוכן הוא אף פעם לא התחביר. השאלה היא אם המודעה שנוצרה מתיישרת נכון מימין לשמאל, אם הקופי נשמע כאילו ישראלי כתב אותו ולא מנוע תרגום, אם הייצוא יוצא ביחס הממדים הנכון. שום שורת TypeScript לא עונה על זה. מבט על הקריאייטיב המרונדר עונה, בעשר שניות.

אם אתה לא יכול לנסח את ההוכחה לפני שהעבודה מתחילה, אין לך משימה. יש לך משאלה.

הכלל שהעלה לי את התפוקה יותר מכל פרומפט

כל משימה שאני מוסר ל-Claude Code מגיעה עם הגדרת סיום משלה, כתובה לפני הטוקן הראשון: הפקודה המדויקת שצריכה לחזור באפס, המסך המדויק שאני אסתכל עליו, מספר השורות שאני מצפה שישתנה. מהרגע הזה האייג׳נט עובד לכיוון ראיות ולא לכיוון האישור שלי. ההבדל ענק. אייג׳נט שמכוון לאישור יגיד לך שסיים. אייג׳נט שמכוון לראיות יגיד לך שהמיגרציה נגעה ב-42 שורות כשציפית ל-40, וזה בדיוק הרגע שבו רצית שיפריעו לך.

אני מלמד את זה 600 סטודנטים ב-nCode ואת בעלי העסקים שעוברים בסדנת Claude Code, והתגובה תמיד זהה. אנשים מגיעים כדי לשפר פרומפטים ויוצאים עם ההבנה שהפרומפט מעולם לא היה צוואר הבקבוק. צוואר הבקבוק הוא שלייצר פתרון שנראה נכון זה עכשיו בחינם, ולהפריד בין נראה נכון לבין נכון זה עדיין רק עליך. תבנה את ההרגל לדרוש הוכחה ותוכל להוציא לבד מוצרים בהיקף שפעם דרש צוות. תדלג עליו וה-AI פשוט יעזור לך לייצר תוכנה שבורה מהר יותר מאי פעם.