מפת 11 הסוכנים ושני השערים

1. הכלל

זה לא כמות הסוכנים. זה איך התפקיד עובר ביניהם. צוות של 11 סוכנים בלי מסירה מסודרת ובלי שער עוצר הוא פשוט 11 דרכים לשבור תוכן.

• כל סוכן מוסר לבא אחריו בדיוק מה שהוא צריך, לא יותר.
• שער בקרה עוצר עבודה שבורה לפני שהיא ממשיכה.
• סוכן אחד לא מאשר את עצמו, ביקורת מגיעה מקונטקסט נקי.
• גם השער הכי טוב מפספס לפעמים, לכן יש עין אנושית בסוף.

2. חוק ברזל: State Sync לפני הכל

שום דבר לא מתחיל לפני סנכרון מצב. הסוכן קורא קודם מה כבר פורסם, מה מתוזמן ומה בתור, ורק אז ניגש לעבודה. רעיון חלש נפסל עוד לפני שהתחיל.

• בלי State Sync אין מחקר, אין רעיון, אין הפקה.
• בריף שמקבל ציון מתחת ל-7.0 לא הופך לכרטיס רעיון.
• הבדיקה הזאת חוסכת שעות הפקה על רעיון שהיה נופל בסוף.
• עדיף לפסול מוקדם וזול מאשר לפסול מאוחר ויקר.

3. שבעת הסוכנים היוצרים

שבעה סוכנים נוגעים בחומר הרבה לפני שהוא מגיע לשער בכלל. כל אחד מוסר את הפלט שלו לבא בתור.

• source_scout אוסף אותות גלם: תגובות, שיחות, מקורות.
• trend_analyst מסנן לנושאים חמים ומדרג לפי רלוונטיות.
• content_master בונה את הזווית והמבנה של הדק.
• producer מפיק את הסליידים והנכסים בפועל.
• hebrew_copywriter מחדד קופי בעברית מדוברת.
• visual_director אחראי על הסצנה, האובייקט והטיפוגרפיה.
• guide_cta_operator בונה את המדריך ואת ה-CTA שמחזיר אותו ב-DM.

4. שני השערים

אחרי שהיוצרים סיימו, יש שני שערים. אחד בודק את התוכן, השני חוסם פרסום שבור. הם לא יוצרים כלום, הם רק עוצרים.

• editorial_qa - שער ההגהה: State Sync, כפילויות, עברית, פוזישן, התנגשות CTA.
• publishing_guard - השער האחרון: חוסם העלאה, תזמון ופרסום אם משהו לא תקין.
• שער שנכשל מחזיר את החומר אחורה, לא ממשיך אותו הלאה.
• שני שערים נפרדים כי הגהת תוכן וחסימת פרסום הן שתי החלטות שונות.

editorial_qa בודק:
- האם נעשה State Sync
- האם יש כפילות של משפחת תוכן או CTA
- האם העברית טבעית ובלי שגיאות
- האם הפוזישן נשמר

publishing_guard חוסם אם:
- אין URL מדריך חי ל-CTA
- מדיה לא בפורמט הנכון
- רשת יעד נדרשת נפלה בלי אישור

5. מנהל ומפרסם

שני הסוכנים שנשארו מהאחד עשר סוגרים את הקצוות: אחד מנהל את הזרימה, אחד מוציא החוצה.

• manager מנתב את העבודה בין הסוכנים ושומר על הסדר של הפייפליין.
• publisher לוקח את החומר שעבר את שני השערים ומתזמן אותו לפרסום.
• המנהל הוא צומת אחת בלבד, לא כל הסיפור. הסיפור הוא המסירה והשערים.
• המפרסם רץ רק אחרי ששני השערים אמרו כן.

6. איך התפקיד עובר בין סוכן לסוכן

המפתח הוא שכל שלב מוסר לבא אחריו חבילה מוגדרת, לא את כל ההיסטוריה. זה מה שמונע רעש ומחזיק את הפייפליין נקי.

שרשרת המסירה:
source_scout -> אותות גלם
trend_analyst -> נושאים מדורגים
content_master -> זווית ומבנה דק
producer -> סליידים ונכסים
hebrew_copywriter -> קופי מחודד
visual_director -> סצנה חזותית
guide_cta_operator -> מדריך + CTA
--- שער 1 ---
editorial_qa -> אישור תוכן או החזרה
--- שער 2 ---
publishing_guard -> אישור פרסום או חסימה
publisher -> תזמון
(manager מנתב לאורך כל הדרך)

7. השיעור הכן: גם השער טועה

פעם אחת סוכן הבקרה האוטומטי, שרץ על Gemini Pro, נתן לסלייד שבור ציון 9-10 ופספס את הפגם. בגלל זה אני עדיין בודק בעצמי בסוף. עין אנושית בסוף היא לא כישלון של המערכת, היא חלק מהתכנון שלה.

• ציון גבוה משער אוטומטי הוא לא הוכחה שהסלייד תקין.
• קרא כל סלייד בעיניים כמו דובר עברית ילידי לפני שילוח.
• השער האוטומטי מוריד 95 אחוז מהעבודה, האדם תופס את הקצה.
• אל תבנה מערכת שמניחה ששער אחד הוא חסין טעויות.

8. תבנית לבניית פייפליין משלך

רוצה לבנות צוות סוכנים משלך? אל תתחיל מ-11. תתחיל מהשלד: מסירה ברורה, שער אחד, עין אנושית.

שלד מינימלי:
1. מה חוסם התחלה? (אצלי: State Sync + ציון בריף >= 7.0)
2. מי היוצרים ומה כל אחד מוסר לבא אחריו?
3. איפה השער שבודק תוכן?
4. איפה השער שחוסם פרסום שבור?
5. מי מנתב ומי מוציא החוצה?
6. איפה העין האנושית שתופסת מה שהשער פספס?

רק אחרי שהשלד עובד ידנית פעמיים, תוסיף סוכנים.